הדבר האהוב עליי שגרתי בישראל זה היה החתולים. כל מקום שאתה הולך יש חתולים שמסתובבים, מבק אוכל, ופשוט שם. כל חתול בעצמו יש לו חיים וחברים ומבינות של העולם.
החתולים נתנו לי המון. שהרגשתי מבולבל או לבד במדינה חדש עם שפה שונה. הייתי יכול לדבר איתם בקלות וכל פעם שהייתי איתם הם עזרו לי להרגיש יותר טוב ופחות לבד.
בדעה שלי החתולים החלק של ישראל הכי יפה שיש. תשכח אתה ים, תשכח את ה הרים בגולן, תשכח את ה ים המל. הדבר היחיד שאתה צריך לראות שאתה באה ישראל זה החתולים. אני רק קצת צוחק.
באתי לישראל בשנה 2020 אחרי שסיימתי תיכון. באתי בשביל מכינה קדם צבאית. הייתי האמריקאי היחיד חוץ מהחבר שלי שגם היה במכינה. אבל כולם חוץ ממנו היו ישראלים בגיל שלנו שהיו אמור להיות בצבא בשנה הבאה.
היה ממש קשה לי להיות במסגרת. אני לא עושה טוב בכללי עם קללות, אבל זה היה יותר קשה בשבילי שזה היה מכינה על הצבא. אני זוכר הרבה פעמים זה היה ממש קשה בשבילי להיות עם אנשים של תרבות כל כך שונה וחיים כל כך שנה. וזה כל פעם עזר לי המון לצאת מהבניין ולהסתובב בהיר לראות את כל החתולים. נתתי להם אוכל וגם שמות.
יום אחד פגשתי חתול ספציפי שהיה גור. הוא יצא הגינה של השכנה שלי התחיל לצעוק עליי. נתתי לו את השם יוליוס. התחלתי לראות אותו כל יום ולתת לו את טונה של המכינה נותן להם לאכול בבוקר.
בגלל שהוא היה גור זה היה הזמן הראשון בשבילנו בישראל. זה היה החורף הראשון בשבילנו. וזה גם היה מלחמה הראשון בשבילנו בישראל.
באתי בזמן של בעיות במדינה. גרטי בעיר שקוראים לו סדרות ליעד עזה. אני לא אשכח את היום הראשון. ששמעתי את הצבא האדום. ציפיתי שזה מפחיד אותי ציפיתי שזה יהיה רעש אבל לא ציפיתי כמה זה הפחיד אותי ואיך הרעש היא הזיזה את החדר.
הבוקר אחרי הצבא האדום יצאתי מהבניין והסתובבתי בעיר. לא הבנתי למה העולם לא הפסיק להסתובב. למה אנשים עדיין הולכים לעבודה למה הילדים עדיין הולכים לבית ספר זה לא הגיוני.
מצאתי את יוליוס. רציתי לשאול אותו איפה הלכת מה עשית מה חשבת אתה גם פחד.
הדבר הכי חשוב שהחתולים נתנו לי זה שהם עזרו לי להבין את העולם. ראיתי את החתול הזאתי שלי והבנתי שהוא פשוט חתול. הוא לא בחר שהוא נולד בישראל כמו שהחתולים שגרים בעזה לא בחרו את זה. הוא פשוט חתול שגר שם בול כמו הילדים.
כמה חודשים אחרי יוליוס התחיל להיות חולה. הוא הפסיק לרוץ אלייך שהוא ראה אותי והוא הפסיק לצעוק עליי שהוא רוצה אוכל. יום אחד מצאתי אותו ליד בית של שכנה שלי והוא לא היה יכול לזוז. הלכתי אצל בית של מישהי שאני מכיר שם. אישה זקנה שקוראים לה סבטלנה. ידעתי שהיא גם אהבה חתולים ושאלתי אם היא יכולה לעזור אותי ולהביא את החתול לרופא. היא נתנה לי קופסה לשים אותו בתוך והלכתי על האוטובוס והלכתי לווטרינר היחיד בעיר. היא אמרה לי שהחתול הזה ממש חולה והוא ימות. לא היה לי את הכסף לתת ל
הלילה הזה יוליוס מאת בידיים שלהם.
כל פעם בעתיד שאני באה ישראל אני יודע שאני אלך ללטף את החתולים לחשוב על כל מה שהם נתנו לי ולמדתי.
Subscribe to the Mossy Log Newsletter
Stay up to date with the goings-on at Lewis & Clark! Get the top stories or your favorite section delivered to your inbox whenever we release a new issue.
Leave a Reply